-
רסיסי לילה / אילה דקל
מוציא לאור: שְׁתַּיִם
שנת הוצאה: 2024
סוגה: פרוזה
מס' עמודים: 215
אחת הסטודנטיות של יערה, חוקרת ומרצה צעירה בחוג להיסטוריה, פותחת בפניה את השער לקריאת יומניה של חיותה בוסל – חלוצה שעלתה לארץ בשנת 1908. יערה מוצאת את יומניה של חיותה מרתקים מכיוון שהם מתעדים את חיי החלוצים מנקודת מבט נשית ופמיניסטית, בדגש גדול על ערכי הציונות והשוויון. היומנים האלו מלווים את יערה ועוזרים לה להתמודד עם תקופה לא פשוטה שעוברת עליה, ומעבר לערך ההיסטורי שבהם היא מגלה בתוכם גם מקום וחיבור לסיפור האישי שלה.
הפרקים בספר מתחלקים לשני סוגים השזורים אחד השני – סיפוריהן של יערה הבדיונית וחיותה המציאותית מתחברים זה ובזה וכל אחד מהם סוחף בדרכו שלו. סיפורה של חיותה מתחיל בהחלטתה לעבור לארץ ישראל יחד עם יוסף, למרות שאינם נשואים. הם מגיעים ארצה למרות התנגדויות המשפחות, ומגלים שהתמונה שציירו לעצמם לא יכלה להיות רחוקה יותר מהמציאות. למרות הקשיים, הזרות והבדידות – הם לא מוותרים על החזון שאיתו הגיעו. הפרקים של חיותה משלבים ציטוטים מיומניה, שלפעמים מופיעים גם בפרקים שמספרים את סיפורה של יערה.
בזמן שחיותה נאבקת לנטוע שורשים – יערה יוצאת למסע אחרי אלו שלה. למרות היותה אהובה על הסטודנטים שלה היא צריכה להוכיח את עצמה בעולם האקדמי ולהצדיק את התקן שלה, ובו זמנית מתחילה לחקור את העבר של אמא שלה, שגידלה את יערה כאם יחידנית. סיפור חייה של חיותה מהווה משענת והשראה ליערה, ומוביל אותה למקומות שלא חשבה שתגיע אליהם – פיזיים ונפשיים כאחד.
למרות המעבר בין שתי הדמויות וסיפוריהן הרחוקים זה מזה – הקריאה ב"רסיסי לילה" מאד רציפה ושוטפת. הכתיבה של דקל מדלגת בקלות על מרחק של למעלה ממאה שנה ומאפשרת להשאב לעלילה בקלות. הפרקים הקצרים שומרים על ההתקדמות והסקרנות בשתי החזיתות במקביל. כדי לספר את הסיפור שהקורא מקבל כאן לא נדרש דבר מעבר לדמויות הראשיות האלו, יחד עם הסביבה הקרובה שמקיפה אותן.
לקרוא על חיותה, מעשיה ורגשותיה בזמן שעסקה ביישוב ארץ ישראל כשעוד לא הייתה מדינה הייתה חוויה אמיתית בשבילי. חג הפסח, שהיה מיוחד וחשוב לחיותה, נמצא ממש מעבר לפינה. ובתקופה הזאת, כשאנחנו חיים במציאות מעורערת ומלאה בסימני שאלה, להכיר את סיפורה של דמות כזו יוצאת דופן היה מרגש, מנחם ומעורר מחשבה.
מבחינת רגישויות – מחלות סופניות, ענייני הריונות, לידות ואובדן ילדים. בלי תיאורים קשים.
אני בהחלט ממליצה על "רסיסי לילה" לאוהבי הפרוזה ולמחפשים להכיר יותר טוב את ההיסטוריה שלנו. הרגשתי שהוא הגיע אלי בזמן מדויק ואני מאמינה שממש כמו אצלי, למרות הסיפור המורכב שהוא פורש בפנינו, הקריאה בו תסתיים בחיוך ותעורר בכם אופטימיות.
-
יהיה בסדר / עינת צרפתי
מוציא לאור: כתר
שנת הוצאה: 2024
סוגה: עיון, קומיקס
מס' עמודים: 208
כמה שאני אוהבת ספרים לא רגילים וסקירות לא רגילות. ועוד יותר כשמגיע ספר כזה שהוא הנאה צרופה כבר מהדף הראשון שלו. כזה שקראתי פרק אחד בכל פעם כדי שישאר לי עוד גם ליום המחר. כזה שצחקתי ממנו בקול בכל עמוד שלישי והתגלגלתי מצחוק לפחות פעם אחת בכל פרק. כזה שהתאפקתי שלא לצלם בכל עמוד שגרם לי לחשוב על מישהו שאני מכירה ולשתף איתו, מזכירה לעצמי שאנשים יהנו יותר מהחוויה המלאה של הספר.
"יהיה בסדר". הכותרת התחתונה שלו אומרת "מדריך לבלגינסטים (ולאלה שחושבים שהם לא)", והוא באמת סוג של מדריך. הוא מחולק לתשעה פרקים, שלוקחים את הקורא למסע בעולם הבלגן. שזה בעצם העולם עצמו. הוא מבולגן. באמת. בלי להכנס ליותר מדי פרטים, יש פה הכל מהכל – תיאוריות כלליות, שאלות לאבחון עצמי, הצעות להתמודדות, וכמובן מידע גם על האנשים המסודרים (נשבעת לכם. הם קיימים. זה מפתיע אותי בכל פעם מחדש).
אז כן, למקרה שעוד לא הבנתם – אני לגמרי מהצוחקים מהזדהות. אבל מבולגנים הם ספקטרום ואני מאמינה שיש פה רגעים שיגעו בכל אחד, לא משנה מה מידת הבלגן או הסדר בחיים שלו. ומעבר לרגעים האלו ולבדיחות השנונות – מדובר בספר שהוא פשוט יצירת אומנות גדולה ומושקעת במידה יוצאת דופן. 200 (ופיפס) עמודים של כפולות מאויירות בסגנון המוכר של צרפתי, חלקן עם אלמנטים ספורים ואחרות עמוסות תוכן והפתעות. אני באופן אישי גם מאד אהבתי את פלטת הגוונים שהאיורים מבוססים עליה.
הספר הוא מדריך לבלגינסטים, אבל הוא נוגע בכל מני אספקטים של החיים. מדרכי חשיבה והבית שבו אנחנו גרים, דרך התנהלות בחיי היום יום וזמן כקונספט כללי, רשימות של חוקים וכוחות על (איזה כיף לגלות שיש לי כאלה) ועד הגאולה (שמגיעה, כמובן, בפרק באחרון של הספר).
"יהיה בסדר" נפלא לקריאה רציפה מלווה בהמון צחוק וגם לדפדוף קליל והתעכבות על חלקים רנדומליים. אני חושבת שהוא יכול להיות מתנה נהדרת לחג או לכל אירוע אחר, ואני בהחלט מתכוונת לרכוש כמה עותקים שלו בשבוע הספר כדי שאוכל לחלק אותם לאנשים שאני אוהבת. ממליצה לכם להתחיל עם עותק אחד לעצמכם (:
-
מזל של מתחילים / רעות וייס
מוציא לאור: שְׁתַּיִם
שנת הוצאה: 2024
סוגה: קומדיה רומנטית
מס' עמודים: 331
תחרות כתיבה במקומון של בית שחם מעודדת את שרונה – מורה צעירה וביישנית לחזור לתחביב ישן שהיא קברה במגירה. שיחה עם חברתה גורמת לה לאלתר פינת הורוסקופ שמשנה את חייהם של כלל התושבים בבית שחם, כאשר מתגלה שההורוסקופ מתממש עבור כל אחד ואחד מהם. שרונה, מלאת הפתעה, מנסה לרתום את העובדה הזאת לטובתה ולטובת הסביבה הקרובה אליה – וכמובן שבשלב הזה, דברים כבר נמצאים על הדרך המהירה לקראת שיבוש מסיבי של התמונה ששרונה ניסתה ליצור, ומעבר לה.
אתחיל מלדבר על הרעיון מאחורי הספר – לדעתי הוא מקסים והביצוע היה מהנה מאד לקריאה. בתחילת הספר יש רשימה של המזלות בהתאמה לדמויות המרכזיות בסיפור – שחזרתי אליה שוב ושוב כאשר הוצגו דמויות חדשות או קרו סיטואציות מסוימות. בין הפרקים השונים שזורים ההורוסקופים ששרונה כתבה למקומון, והם מהווים השלמה מעניינת והומוריסטית לעלילה.
ואם כבר הומור – הוא מאוד נוכח כאן, ובאופן אישי התחברתי אליו מאד. יש פה כמה נקודות שהן על סף גאונות – לדוגמא הכינוי עצב"ז לאחת הדמויות (לא מפרטת, לכו תקראו), שהעלה חיוך על שפתי בכל פעם שקראתי אותו.
עוד נוכחות חזקה כאן היא הישראליות והחיים במקום קטן שבו כולם מכירים את כולם – רובנו מכירים את התחושה של קהילה כזאת ואת דחיפת האף לחיים הפרטיים שהיא מרשה לעצמה, וקשה שלא להזדהות עם שרונה ברגעים האלה.לצד הנקודות שהזכרתי למעלה – היו כמה דברים באופן אישי פחות עבדו לי. הדמויות היו בנויות היטב, אבל היה קשה לי להבין את מערכת היחסים של שרונה עם החברה הכי טובה שלה. ההורוסקופים שבין הפרקים קצת הפריעו לשטף הקריאה – ולמרות שאפשר לדלג עליהם, לא רציתי, כי אני פדנטית והמוח שלי סירב. והדבר האחרון כאן כבר גובל לרגישויות – וזו עלילת צד קטנה העוסקת בגבר אלים, שלא ציפיתי לפגוש בתוך קומדיה רומנטית. מעבר לזה, יש גם מעט תיאורים מיניים (לא סצנות מפורטות).
"מזל של מתחילים" הוא ספר הביכורים של רעות וייס. מדובר בקומדיה רומנטית קולחת וכתובה היטב, שאינה פוסחת על שום מרכיב של הז'אנר. אני בטוחה שאם אתם נהנים מהסגנון, אתם תאהבו את הספר ותצחקו מלא. בואו לספר איך היה לכם (: -
הזיכרון היחיד של פלורה בנקס / אמילי בר
מוציא לאור: ידיעות ספרים
שנת הוצאה: 2017
סוגה: נוער צעיר
מס' עמודים: 280
תרגום: אורה דנקנר
פלורה. תהי אמיצה.
המילים האלו כתובות על ידה של פלורה, ובכל פעם מחדש הן גורמות לה לרגע של נחת. הנחת הרגעית יכולה להתחלף בהרבה דברים – כי זה לא פשוט לגלות בכל כמה שעות שאת כבר לא בת עשר ושיש לך הפרעת זיכרון נדירה שבעקבותיה את לא מצליחה ליצור זכרונות חדשים. בכלל.פלורה נאלצת לגלות שוב ושוב מחדש איפה היא נמצאת באותו הרגע, בת כמה היא (שבע-עשרה), מה קרה בגיל עשר, על ההפרעה, ועוד. ערב אחד משהו ברצף הזה משתנה. יש דבר אחד שהיא זוכרת. היא הייתה על שפת הים, דרייק היה שם איתה, והוא נישק אותה. והנשיקה הזו חוזרת אליה שוב ושוב. היא באמת זוכרת אותה. והזיכרון הזה, החדש – משנה את הכל.
עוד ספר שקראתי בזכות מסכמת:. ובניגוד לקודם שגרם לי לצחוק ולחייך, זה אחד שעשה לי לפחד ולהיות עצובה ולכעוס ולבכות. כי הסיפור של פלורה בנקס, למרות בעיות האמינות שלו (אני לא מדברת על הפרעת הזיכרון, אלא על דברים מסביב), הוא סיפור מאד עצוב. אני לא נוהגת לספיילר בסקירות וגם ההמשך כאן הוא לא לגמרי ספוילרי, אבל אם אתם לא רוצים לדעת כלום זה הזמן לעצור. הנה, אני אפילו אתחיל פסקה חדשה.
כמו שכתבתי למעלה – הסיפור של פלורה מאד עצוב. מעבר לעובדה שהיא נערה עם הפרעת זיכרון שמאד מקשה על החיים שלה, הסביבה הקרובה שאנחנו פוגשים היא לא המקרה הרצוי של תומכת ומיטיבה. נכון, החיים לא מושלמים, והרבה מאיתנו עוברים דברים קשים בתור נערים (וגם ילדים, ומבוגרים), אבל מקרה שבו ההתמודדויות הן קשות ועמוסות ומקבילות – זה קצת יוצא דופן. ובכלל ירדתי לפסקה הזאת כדי להרגיש בנוח לספר שהסוף הוא אופטימי. אבל באמת שהדרך לשם קשה.
"הזיכרון היחיד של פלורה בנקס" הוא ספר טוב. מאוד. הוא כתוב נפלא ומעורר המון רגשות ומחשבות. אני באופן אישי התחלתי לפחד (לא פחד של אימה. פשוט חששתי ממה שמגלים בהמשך) כבר באיזור עמוד 60, ורוב הדברים שפחדתי מהם דיי התממשו. כן, אני רגישה, אבל אני חושבת שמה שיש בספר הזה הוא מעבר לרגישויות האישיות שלי.
הטריגרים כאן הם כולם ספוילרים – אז במקום לציין אותם אני מזמינה אתכם לכתוב לי ולהתייעץ בתגובות או בפרטי אם תרצו.עוד קצרה על בעיות האמינות – פלורה יוצאת להרפתקה. כדי שילדים ונערים יחוו הרפתקאות, צריך "לנקות" עבורם את הסביבה. התחושה שלי כאן הייתה, שזה נעשה באופן מלאכותי מדי. זה לא הפריע לי להיות מרותקת לספר, פשוט צרם מעט במוח.
בניסיון לסכם – אם אתם אוהבים שספרים שוברים לכם את הלב, אז "הזיכרון היחיד של פלורה בנקס" הוא ממש בשבילכם. אני באופן אישי כנראה לא אחזור אליו בשנים הקרובות. אולי קדימה יותר, כשכבר אזכור רק כמה הרגשתי, ולא את התחושות עצמן.
-
נערת החלום האמריקני / מג קאבוט
מוציא לאור: הקיבוץ המאוחד – ספרית פועלים
שנת הוצאה: 2003
סוגה: נוער צעיר
מס' עמודים: 280
תרגום: רחל אהרוני
סאמנתה (או בקיצור סאם) מדיסון היא ילדת סנדוויץ' שחיה חיים של ילדת סנדוויץ' – ההורים שלה מחלקים את תשומת הלב שלהם בין אחותה הצעירה רבקה הלומדת בבית ספר למחוננים לאחותה הבוגרת לוסי, שהיא כל מה שסמנתה לא – מעודדת, פופולרית, ובעלת חבר שאי אפשר שלא להתאהב בו. הנסיונות של סמנתה לבלוט ולהנכיח את עצמה לא זוכים ליותר מדי הצלחה, עד שיום אחד הכל משתנה, כשהיא בטעות מצילה את נשיא ארה"ב מניסיון התנקשות.
"נערת החלום האמריקני" יצא לאור בשנת 2002 בארה"ב ובשנת 2003 אצלנו. אני מניחה שקראתי אותו בפעם הראשונה כמה שנים אחרי, ובוודאות היו עוד כמה אחריה, ומאז האחרונה שבהן כנראה עברו לפחות 15 שנה. תודות למסכמת: זכיתי לקרוא אותו בשבת האחרונה, ולהלן מסקנותי:
מג קאבוט (מצלצל לכם מוכר אבל לא בטוחים מאיפה? היא זו שכתבה את "יומני הנסיכה") כותבת נפלא לקהל היעד שלה (נוער ונוער ברוחם). הדמויות שלה מעולות ומעוררות הזדהות, היא משלבת בצורה מופתית בין דמויות ראשיות ועגולות לדמויות משנה שטוחות יותר אך מאד מדויקות, והיא מעבירה סיפור בצורה מרתקת שמשלבת רגעים מפתיעים, קשים ומרגשים עם כאלו שגורמים לקורא להתגלגל מצחוק. וכן, כל זה רלוונטי גם 20 שנה אחרי שהספר נכתב. ההתיישנות בקושי מורגשת בסיפור הזה. רק כשניסיתי לחשוב על זה לעומק הבנתי שאם זה היה קורה היום כנראה הייתה פה התייחסות לרשתות החברתיות. אבל זהו.
זה ספר שמכיל בתוכו לא מעט ביקורת על העולם. והיא לא ממש כזו שמכוונת לאיזה גורם ספציפי. סאם היא סוג של אקטיביסטית, גם אם לא תמיד מהסיבות ה"נכונות". ולמרות שהצלת הנשיא מניסיון ההתנקשות הייתה החלטה פזיזה של רגע – היא לוקחת בשתי ידיים את ההזדמנויות שזה מביא לה ומשתמשת בהן כדי לעשות דברים בדרך שבה היא מאמינה שהם צריכים להעשות. כמובן שבין לבין היא גם מספיקה לפקשש חלק מהן, כי בכל זאת – היא נערה בת 15, וככזאת, היא נאלצת לפעמים להתיישר לרצונות של המבוגרים ממנה, (בין אם מדובר בהורים שלה או באחותה לוסי.)(ברוב המקרים האלו אגב, מדובר בלבוש שלה, ואני מאד מזדהה עם הכאב של לא ללבוש את השחור שהתרגלת להסתובב איתו עלייך במשך חודשים.)
בין הפרקים מופיעות מדי פעם רשימות שסאם כותבת – שמהוות עוד דרך להכיר אותה ואת הסביבה שלה יותר לעומק, להבין את התחושות שלה לגבי ההתרחשויות שקורות, וגם, בדיעבד – לראות את התהליך שהיא עוברת לאורך הספר. והוא אמנם לא מורכב או ארוך במיוחד, אבל הוא מקסים.
אז לכל מי שקרא את "נערת החלום האמריקני" ונזכר בו בחיוך – אתם לגמרי יכולים לחזור אליו עכשיו, החויה כנראה תהיה אותה אחת. ואם לא קראתם ואתם אוהבים את הז'אנר, אני בהחלט ממליצה לחפש אותו. אני, ברשותכם, אלך לקרוא בין הספרים החדשים שמחכים לי את המדף את כל הסדרה של "יומני הנסיכה".
-
איך להתחיל שערורייה / טסה דר
מוציא לאור: ספרים בעלמא
שנת הוצאה: 2024
סוגה: רומנטי אירוטי
מס' עמודים: 314
תרגום: ענבל שגיב-נקדימון
הכוונות של שרלוט הייווד היו תמימות וטהורות. היא רק תזהיר את הלורד גרנוויל, כדי שידע מה מצפה להם בשבועות הקרובים. הרי אמא שלה בוודאות תנסה לשדך אותם, ואמא שלה היא הרבה דברים טובים אבל גם לא ממש יודעת איפה עוברים הגבולות כשמדובר בלמצוא שידוך הגון לבת הצעירה שלה. ואם כבר מדברים על הגון – כמובן שהכל מסתבך כאשר מופצת שמועה על מפגש אהבים שקרה בספריה – ושרלוט יודעת בוודאות שהוא קרה, כי היא שמעה אותו – אבל היא זו שנמצאה שם, ועכשיו היא חייבת למצוא דרך להוכיח שזו לא הייתה היא.
"איך להתחיל שערורייה" נכתב ע"י טסה דר, אותה סופרת שהביאה אלינו את סדרת "נערה פוגשת דוכס". אמנם לא קראתי אף אחד מספריה הקודמים שתורגמו ויצאו אצל ספרים בעלמא, אבל הכריכה המהממת והתקציר המסקרן של הספר הזה עשו את שלהם, ואני מיהרתי לרכוש את הספר ממש כשיצא. הוא היה קריאה נפלאה אחרי כמה שבועות שלא ממש הצלחתי לקרוא – קליל, מצחיק וסקסי.
העלילה מתחילה בהילוך גבוה, לא מתעכבת על היכרות עם הדמויות או הסביבה לפני שצוללים ישר לעניינים. אחרי הצלילה הזו מגיעות דמויות המשנה והקשרים הבין אישיים. אהבתי את הצורה שבה סיפורי המשנה האלו השתלבו בעלילה, והאמת שהייתי שמחה אם היו מרחיבים עליהם קצת יותר. למרות שבמרכז הסיפור עומדת תעלומה, כמובן שלא מדובר באחת מפותלת ומסובכת – והניסיונות של שרלוט להוכיח את חפותה מובילים אותה (והלורד, הנגרר אחריה) למגוון סיטואציות, רובן מצחיקות למדי.
בשורה התחתונה – מדובר בספר כיפי שקל לשקוע אליו ולכבות את המוח לכמה שעות. הוא הגיע אלי בזמן מדויק ואני מאמינה שכל קוראות הז'אנר יהנו ממנו מאד. עכשיו נשאר לי להשלים את שאר הספרים של דר – מאיזה אתן ממליצות להתחיל?
-
כהרף עין / יואב בלום
מוציא לאור: כתר
שנת הוצאה: 2023
סוגה: פרוזה מד"ב
מס' עמודים: 368
פרופסור יהונתן ברנד הוא פיזיקאי. לא מאלה שיושבים כל היום ומחשבים דברים תיאורטיים. הוא מוציא אותם לפועל. כמובן שלמחקר יש ערך גבוה – בלעדיו הוא לא היה מצליח להגיע למצב הזה של לפתוח שער בזמן. וכנראה שגם לא היה נרצח. אה, כן. והתגלית הכי גדולה שלו אפילו לא הספיקה לצאת לאור.
איכשהוא יצא שלא רק המשטרה חוקרת את הרצח הזה – אלא גם זוג בלשים פרטיים, באנקר (בנימין) קרונוביק, ואביגיל כנעני, שעסק הבלשות שלהם היווה עד כה הכנה צדדית וטיפל בעיקר במקרים של מציאת חתולים אבודים.
השניים מוצאים את עצמם חוקרים תעלומה שבה רב הנסתר על הגלוי – ונאלצים לחקור את חבריו הקרובים ביותר של ברנד המנוח.ספר חדש של יואב בלום הוא לגמרי מסוג החדשות שאני אוהבת. למרות שדאגתי לרכוש עותק במכירה מוקדמת, קרו כמה דברים שהובילו לכך שהוא יגיע אליי רק אחרי השביעי באוקטובר, ואלה כבר היו חיים קצת אחרים. במקום לעזוב הכל ולהתחיל לקרוא, "כהרף עין" ליווה אותי כמה שבועות בתיק עד שהצלחתי לפתוח אותו. כמובן שמאותו הרגע – היה קשה מאד לסגור אותו. הכריכה האחורית מבטיחה רומן מתח והעלילה לא מאכזבת, והכתיבה המוכרת והמעולה של בלום סחפה אותי עמוק אל תוך הסיפור.
והסיפור הזה, הוא קצת שונה מספריו הקודמים. האמת שבעיני כל אחד מהם קצת שונה מהאחר, אבל כאן בהחלט הרגשתי שהטריטוריה היא אחרת. מעבר לטוויסט הקטן על המציאות, הערבוב של העולם שלנו עם משהו שהוא קצת מעבר והעלילה המעניינת והמפותלת – כאן אנחנו נכנסים לעומקים של בני אדם, הנפש שלהם, קשרים בין-אישיים, טוב ורע, מניעים ומוטיבציות – ודווקא מהצד הפחות נעים שלהם. הקריאה שוטפת ויחסית קלילה, אבל הספר מעלה הרבה תהיות ונושאים שממשיכים לשהות במוח גם כשהיא מסתיימת. אני אישית סיימתי אותו בתחושה כבדה, שלקח לה קצת זמן לשקוע.
מבחינת רגישויות – על הרצח כבר כתבתי, מלבדו קיימת כאן גם לא מעט התמודדות עם אובדן של אדם קרוב.
באופן אישי אני נהנית מאד מהכשרון של בלום לכתוב את העולם שלנו בכל פעם מעט אחרת, ומהדמויות העגולות והמעניינות שהוא בונה ומחייה בספריו. אני מאמינה שאוהבי הפרוזה ימצאו את "כהרף עין" מרתק ומעורר מחשבה, ובהחלט ממליצה להגיע אליו אם עוד לא עשיתם זאת. בואו לספר איך היה!
(ואגב – הספר האהוב עלי של בלום הוא הקבוע היחידי. סתם למקרה שאתם תוהים על התאמה ביחס לספרים הקודמים 😊) -
איפה אפי? מסע בין מבוכים / מרטין הנדפורד
מוציא לאור: שוקן
שנת הוצאה: 2023
סוגה: ילדים
מס' עמודים: 30
תרגום: אורה דנקנר
ספרי "איפה אפי? המושקעים מאפשרים לשקוע דקות ארוכות בחיפושים אחר הדמות האהובה, ו"מסע בין מבוכים" החדש מביא את כל הכיף המוכר בפורמט חדש. כל כפולה בספר היא מבוך אחר. יחד עם אפי נבקר בשדה התעופה, במוזיאון, בגני הארמון, מפעל הממתקים ועוד. כל אחד מהם מאויר בסגנון שונה ומספק חוויה אחרת מקודמו.
מתחילים בהסבר קצר וכמה מבוכים קטנים לחימום, ואז נכנסים לעניינים – כל אחד מהמבוכים בספר מכיל כמה רבדים של משחק: ההוראות מופיעות בכל עמוד מחדש ומדריכות את הקורא. יש מבוכים שיש להם יותר מפתרון אחד, או כאלה שבמעבר נוסף בהם "נאסוף" דמויות או חפצים על פי ההוראות. מעבר לכך, בכל אחד מהמבוכים מסתתרים גם אפי, חבריו והחפצים שלהם, ובתור "קינוח" – סוף הספר מכיל רשימת חיפוש נוספת, מחולקת לפי הכפולות.
אהבתי את השונות והמקוריות בין העמודים השונים – מבוכים שמורכבים משבילים, ממשבצות עם חצים, צינורות ועוד. מבוך שיש בו מעבר בין מסלולים דרך חורים שחורים ותחנות חלל. מבוכים שהאיורים שמקיפים אותם או מרכיבים אותם מכילים סיטואציות מגוונות ומצחיקות.
הילדה שהייתי (וגם אני היום, על מי אני עובדת) כנראה לא הייתה מוכנה לקשקש בעיפרון או עט על הספר ולפתור את המבוך באמת. אבל גם בלי לסמן שום דבר על הדפים, העיון בספר והמשחק בו מעבירים את הזמן בכיף ועניין – גם בלי שמקפידים על כל ההפעלות והמשימות המובנות.
לסיכום, "איפה אפי? מסע בין מבוכים" הוא ספר כיפי וחוויתי. כל כפולה מחדש היא מושקעת, מגוונת ומלאה בפרטים. אפשר לשחק איתו לבד או ביחד – בכל מקרה ההנאה מובטחת (:
-
שמונה דקות / אור שוהם
מוציא לאור: שְׁתַּיִם
שנת הוצאה: 2023
סוגה: פרוזה מד"ב
מס' עמודים: 129
העובדה שהשמש קיימת ושניתן לראות אותה מכדור הארץ ידועה לכולנו. אבל האם ידעתם שהשמש שאנחנו רואים היא זו שהייתה לפני שמונה דקות?
כן, זהו משך הזמן שלוקח לאור לעבור את מאה וחמישים מליון הקילומטרים שמפרידים בינה לבין כדור הארץ. כך שכאשר השמש תכבה – בכדור הארץ יגלו זאת רק שמונה דקות מאוחר יותר.
אבל מה פתאום שהשמש תכבה? לפי הידוע לנו היום, היא אמורה להמשיך לקרון על מערכת כוכבי הלכת הסובבת אותה לפחות עוד 5 מיליארד שנים.
עד כאן העובדות. ומכאן? השמש נכבית."שמונה דקות" הוא ספר המורכב מסיפורים קצרים. כולם סובבים את הרגע הזה שבו, בהפתעה גמורה, השמש כבתה. הסיפורים מתרחשים מסביב לעולם, לדמויות שונות בסיטואציות שונות. למרות הקפיצות בין סיפור לסיפור – האווירה בכולם מאד ברורה, והחיבור לתחושות של הדמות שאנחנו מלווים מאד ברור וטבעי.
אמנם יש פן מד"בי לסיפור – בכל זאת, השמש (כנראה) איתנו כדי להשאר – אבל הסיפורים עצמם לא מעמיקים את הכניסה לעולם המד"ב, והספר הוא בעיקרו פרוזה. העלילות הקצרות סובבות אנשים – בין אם בינם לבין עצמם, במחשבות, תהיות ומעשים, ובין אם בקשרים בין-אישיים עם המעגלים המשפחתיים והחברתיים. הסיפורים הקצרים שאנחנו קוראים הופכים לאוסף של רגעים ודמויות שהמחשבה מתקשה להתנתק מהם. הקריאה משאירה אותנו עם לא מעט תהיות שממשיכות להדהד בראש – אבל לא עם תחושה כבדה.
מבחינת רגישויות – פוגשים כאן מוות (אין תיאורים קשים בכלל), והאווירה הכללית היא, ובכן, של סוף העולם. למרות זאת, כמו שכתבתי בפסקה הקודמת – אין כאן תחושה כבדה.
לסיכום, "שמונה דקות" הוא ספר קצר אך מרתק. הוא מתבסס על רעיון אחד ומייצר מגוון של חוויות, דרכים ומחשבות. זה הספר הראשון של המחבר, ואני הייתי שמחה לקרוא יצירות נוספות שלו. אם הסקירה גרמה לכם להתעניין, אני מאמינה שתהנו ממנו. קראתם? בואו לדבר איתי עליו (:
-
איפה אפי? הרפתקה כפולה במוזיאון / מרטין הנדפורד
מוציא לאור: שוקן
שנת הוצאה: 2023
סוגה: ילדים
מס' עמודים: 32
תרגום: יעל קליפר
הרפתקה חדשה עם "איפה אפי?", והפעם האתגר חדש – בואו לשחק עם אפי והחברים "מצאו את ההבדלים".
ב"הרפתקה כפולה במוזיאון" נצא לסיור בין האולמות, התערוכות, הגלריות והאוספים – בכל כפולה נפגוש איורים מרתקים ומגוונים חדשים, עם הבדלים שמסתתרים בין עמוד אחד לזה שמולו. הפעילויות מתחילות כבר בעמוד הראשון, זה שצמוד לכריכה.בכל כפולה יהיו הוראות – כמות ההבדלים המתחבאים, לפעמים בתוספת רמזים או הנחיות נוספות. בנוסף אליהן, כמובן שבכל כפולה מסתתרים גם אפי, חבריו והחפצים שלהם, ובסוף הספר נמצא גם רשימת חיפוש נוספת, שתחזיר אותנו לכל אחד מהעמודים כדי למצוא דברים נוספים. רמת הקושי משתנה בין משחק למשחק – דרך איורים יחסית "פשוטים" שמציגים דמויות או אלמנטים יחסים גדולים וברורים ועד האיורים המוכרים לנו מספרי "איפה אפי?" אחרים.
כמו בספרים הקודמים בסדרה, כל עמוד מביא איתו סגנון אחר של משחק. כמו שכתבתי למעלה – לא כולם מכילים את האיורים הצפופים ועמוסי הפרטים שאנחנו רגילים אליהם. כמובן שאלה שכן מגוונים ומצחיקים כמו תמיד. במעבר על הספר כולו, התחושה של השונות והחידושים מעמוד לעמוד מאד מורגשת – למרות שבשורה התחתונה המשחק הוא אותו משחק, הדרך בכל פעם היא אחרת.
המעבר על כל העמודים ומציאה של כל ההבדלים יכולים לקחת שעות וזה עוד לפני החיפוש אחרי אפי, החברים והחפצים הקבועים. ההמלצה שלי היא להגיע אליו עם ראש פתוח וסבלנות. בעיני החוויה הכוללת היא כיפית וחדשנית ביחס למשחק המוכר – ויכולה להתאים לילדים (ואנשים) שישבו עם הספר לבד או כפעילות משותפת. ובסוף, בואו לספר לי אם מצאתם את כולם (:
הקוראת בספרים 