מוציא לאור: הכורסא
שנת הוצאה: 2021
סוגה: פרוזה תרגום
מס' עמודים: 296
תרגום: ניצן לפיד
נורה מגיעה לנקודה בחיים שהכל בהם קורס. היא בודדה, שני הוריה כבר מתו, אחיה לא ממש בקשר איתה, וגם הסביבה המעטה שהייתה לה עד כה "זורקת" אותה. היא מרגישה שאין לה יותר טעם להישאר פה ולהתמודד עם החרטות הרבות שמלוות אותה מתקופות החיים השונות.
ואז, מתוך הייאוש, מגיעה הזדמנות – נורה מוצאת את עצמה ב"ספריית חצות", ובה האפשרות לחוות ואפילו לחיות לפרק זמן מסוים אפשרויות אחרות של חיים שהיו לה – כאלה שעמדו מהצד השני של ההחלטות שהיא קיבלה, בין אם אלה החלטות מקצועיות, זוגיות, חבריות, ועוד.
ההתחלה של הספר קצת קשוחה. להגיע יחד עם דמות לתחתית זה אף פעם לא כיף. אנחנו חווים יחד עם נורה את ההתפוררות של שארית החיים שלה, וזה מתסכל ולא נעים. גם תחילת הדרך שלה בספריה מרגישה דיי דומה. אבל באיזושהיא נקודה מתחיל סוג של קסם – ואז נתפסים לספר ולחוויה, ולא רוצים לשחרר.
העלילה של הספר לוקחת חיים שלמים ומכופלים, על כל האופציות שיכלו להיות בהם – ומעבירה אותם אלינו ב-291 עמודים. אנחנו כקוראים חווים יחד עם נורה המון חיים שונים שיכלו להיות לה – בחלקם יש מרכיבים, תחושות, ואנשים שכבר פגשנו מוקדם יותר, וחלקם עמוסים בחידושים ושינויים. אנחנו מפליגים בין מערכות יחסים, מקצועות, חיי יום-יום מסוגים שונים, מצבי רוח, מצבים בריאותיים וגופניים, רגשות ועיסוקים, ומגלים יחד עם נורה כמה עשירים החיים יכולים להיות – וגם על המחירים של חיים כאלה. אנחנו מתרגשים יחד איתה מקשרים חברתיים ומשפחתיים מוצלחים, ועוברים יחד איתה פרידות מאנשים אהובים.
זה ספר שעצרתי בו את הקריאה מדי פעם כדי לקרוא שוב את הפסקה האחרונה שקראתי, ולא מחוסר הבנה אלא כי מאוד אהבתי את מה שכתוב בה. אחרי תקופה ארוכה שזה לא קרה, סימנתי לי קטעים מהספר לשמור בצד. בהרגשה שלי, הוא מכיל תובנות וחכמות נפלאות ששווה להיחשף אליהן, גם אם לא מתעכבים עליהן כמו שאני עשיתי. "ספריית חצות" מתחיל בנקודה לא פשוטה לעיכול, אבל הוא מתרומם משם והופך לחגיגה של החיים – על כל המרכיבים שלהם, גם הקשים והמורכבים.
למה פחות התחברתי? הוא מכיל כמה קטעים שהם רשימות ארוכות שמרכיביהן מופרדים בפסיקים, ויכולות להגיע גם לחצי עמוד+. אני מבינה את הכוונה שעומדת מאחורי הכתיבה בצורה הזאת, אבל חושבת שהרעיון מובן וממצה את עצמו אחרי כמה שורות. ונקודה חשובה – השם קצת מטעה. ספריית חצות קיימת והכל, אבל אין סיבה שהיא תהיה דווקא ספרייה. כשהמילה "ספרייה" מופיעה בכותרת הספר, אני רוצה שיהיו בו קצת יותר ספרים. משהו נוסף שהייתי בסדר איתו אבל חשוב לי לציין – יש פה קיטש. אז מי שמאוד רגיש לזה – פחות בשבילו.
אוהבים ספרים מיוחדים? רוצים תזכורת על כמה העולם מגוון? על האפשרויות שיש לנו בחיים? או שפשוט מתחשק לכם לקרוא ספר שישאיר אתכם עם חיוך גדול כשתסיימו אותו? תקבעו לעצמכם דייט עם "ספריית חצות", ובואו לספר איך היה!
הקוראת בספרים 