מוציא לאור: שוקן
שנת הוצאה: 2022
סוגה: פרוזה תרגום – שואה
מס' עמודים: 360
תרגום: דקלה פרידמן
בשנת 1929 הבטיחו האחיות ציבי, מגדה וליווי לאביהן שתמיד ישמרו אחת על השניה ויתמכו זו בזו. ציבי, הגדולה, בת שבע, וליווי הקטנה סך הכל בת שלוש – אבל את ההבטחה הן לא שוכחות.
שלושה עשרה שנים מאוחר יותר, בשנת 1942, הנאצים החלו לפעול בסלובקיה, בה גרו האחיות. כאשר הגיעו החיילים לקרוא לבנות להתייצב, ציבי הייתה בפעילות של גרעין שהתכונן לעליה לישראל, מגדה לא הרגישה טוב והייתה בבית החולים וליווי קיבלה הנחיה להתייצב ביום שישי בבית הכנסת, ומשם תסע לעבוד עבור הגרמנים. כאשר ציבי מגיעה הביתה, היא לא מוכנה לשלוח את ליווי בת החמש עשרה לבדה, והשתיים מתייצבות בבית הכנסת יחד.
בדרך כלל, קשה לי עם תקצירים בגב הספר שנכנסים עמוק לתוך העלילה. אני אוהבת לשקוע בסיפור ולגלות בעצמי את כל ההתפתחויות. במקרה של "שלוש אחיות", הגעתי עם הרבה מידע מראש – ידעתי שמגדה תצטרף לציבי וליווי באושוויץ, שהן יצעדו את צעדת המוות, ינדדו באירופה מוכת המלחמה, וגם שיעלו לישראל ויקימו משפחות. רק מלכתוב את השורות האלה עולה בי צמרמורת. אם יש מקרים שבהם אני מחכה לנקודה שהוזכרה בגב הספר וקצת משתעממת עד שהיא מגיעה, בספר הזה הידיעה שהאחיות מגיעות לארץ ומקימות משפחות היא נקודת האור שנתנה לי תקווה לאורך כל הקריאה.
הסיפור של ציבי, מגדה וליווי הוא ארוך וקשה. הת'ר מוריס, שהגיעה אל האחיות אחרי פרסום ספרה "המקעקע מאושוויץ", ישבה במשך שעות והקשיבה לפרטים הקטנים של הסיפור, צפתה בתמונות והמשיכה את המחקר שהתחילה בפרסום ספרה הראשון. מוריס לקחה על עצמה את המשימה של הבאת סיפורן של האחיות לעולם, וביצעה אותה בצורה יוצאת דופן.
"שלוש אחיות" לא חוסך מאיתנו תיאורים נוראיים ואירועים מזעזעים. אני חושבת שזו הפעם הראשונה שקראתי בפירוט כזה על חיי היום-יום באושוויץ ועל הסבל שעברו האסירים במחנה. מכיוון שהסיפור מתרכז בחייהן של האחיות, אנחנו מכירים מקרוב את מחנה הנשים, העבודות שעסקו בהן והיחסים שנרקמו בין אסירות לאסירות ובין אסירות לסוהרות וקצינים. הקריאה משקפת את הרגעים הכי קשים ולצידם את הרגעים האופטימיים והמעודדים. החלק האחרון שלו, שמדבר על העליה לישראל והחיים של האחיות מאותה הנקודה – משחרר את המועקה שנצברת לאורך החלקים הקודמים, והוא משמעותי לסיפור בדיוק כמוהם, אם לא יותר.
הסוף, בו נמצאים דברי המחברת, של ליווי, של בנה עודד וגם תמונות וצילומי מסמכים רלוונטיים משלימים את הסיפור ומרגשים מאוד.
מדובר בספר מיוחד שנכנס עמוק ללב, ואני ממליצה עליו לכל מי שקורא את הז'אנר. תכינו את הטישו לידכם.
קראתם? מכירים את הסיפור של האחיות מלר ממקום אחר? אשמח לשמוע ולדבר על זה ♡
הקוראת בספרים 